<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימן ב'</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ולהדור מצוה עד שליש משלו פר"ש ז"ל עד שליש במצוה חייב אדם להוסיף ואותו התוספת הוא משלו כלומ' מחובתו המוטלת עליו משום זה אלי ואנוהו ושכרו שמור לעולם שכלו טוב כשכר שאר המצות מכאן ואילך משל הב"ה כלומ' שהוא מתחזק ומזדרז לכבוד השי"ת חזוק וזרוז רב לפיכך שכרו מזומן לאכול פירות אפי' בעה"ז. ור' חננאל ז"ל פירש עד שליש משלו כלומר שהוא חייב להתחזק בו משכר עמלו מכאן ואילך אין לו חיוב לדחוק את עצמו אלא אם הב"ה הזמין לו ריוח והעדפה בנכסיו. והקשה ר"ת ז"ל דא"כ אין לדבר סוף שאם מוצא עכשיו יפה ונחייבהו לעולם להוסיף וליקח משום הכי פר"ת עד שליש כשיעור המצוה כגון אתרוג כביצה מצא אחר גדול הימנו עד שליש יקחנו אבל טפי משליש לא מחייב ונראה לומר דלפר"ש נמי לא קשיא דבפעם א' הוא דקאמר שאם מצא שנים או יותר שיקח היפה עד השליש אבל אם ימצא אחר כן לא מחייבינן ליה ליקח יפה והרב ב' הערוך ז"ל פירש כפר"ש ז"ל.
